"וּבַעֲבוּר זֶה אֵין לַמְּעַיֵּן בְּסֵפֶר מִסִּפְרֵי הַמְּחַבְּרִים לִקְפֹּץ וּלְהָשִׁיב מִן הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ רִאשׁוֹנָה, אֲבָל יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי הַמְּחַבֵּר הַהוּא לֹא הָיָה מִקַּלֵּי הַדַּעַת שֶׁלֹּא הִשִּׂיג בְּעֹמֶק עִיּוּנוֹ מַה שֶׁיַּעֲלֶה עַל לֵב הַמְּעַיֵּן בִּתְחִלַּת הַדַּעַת, וְיוֹתֵר רָאוּי לְכָל אָדָם לַחְשֹׁד שִׂכְלוֹ וַהֲבָנָתוֹ וְלוֹמַר כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּטְעֶה הַמְּחַבֵּר הַהוּא בְּדָבָר נִגְלֶה הַטָּעוּת, וְיִתְלֶה הַטָּעוּת בְּעִיּוּנוֹ וְיַרְבֶּה לְהַעֲמִיק בִּדְבָרָיו עַד יִתְבָּאֵר לוֹ אֲמִתַּת כַּוָּנַת הַמְּחַבֵּר.
 

וְצָרִיךְ הַמְּעַיֵּן לְהִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרֶה לוֹ כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לִמְשִׁיבִים עַל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאוֹמְרִים שֶׁהִיא תַּתִּיר לְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ' (ויקרא יט, יב), אוֹ שֶׁהִיא תִּמְנַע מִלְּהֵיטִיב לַשּׂוֹנֵא מִמַּה שֶׁכָּתוּב 'כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂוֹנַאֲךָ רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ' (שמות כג, ה). וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדָם מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׂמוּ לֵב לְהָבִין דַּרְכֵי הַלָּשׁוֹן אוֹ מַה שֶׁנִּזְכַּר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּפֵרוּשׁ דָּבָר זֶה, כְּמוֹ 'וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי' (ויקרא כב, לב), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה".

​

רבי יוסף אלבו (ספר העיקרים, מאמר ב, הקדמה)